ביקורת אלבומים ראשונה בבלוג
אם קראתם בבלוג הזה בעבר בטח כבר ראיתם שהזכרתי את אלססט כמה וכמה פעמים, אז רק כמה פרטים יבשים עליהם
אלססט התחיל בתור פרוייקט סולו בשלהי תחילת שנות ה2000 ע"י בחור צעיר בשם סטפן, ידוע יותר בתור נייג'. המוזיקה בהתחלה הייתה בלאק מטאל מובהק ועם השנים סטפן נטש את משבצת הבלאק הקטנה והחליט לייצר סאונד יותר ייחודי, אלססט עדיין נשאר בגדר מטאל אך מאלבום לאלבום הסגנון התרכך.
לפרוייקט היו נגנים מתחלפים עד 2010, סטפן החליט שהוא רוצה להופיע יותר וצירף נגנים קבועים להרכב.
ועכשיו נעבור לביקורת האלבום החדש
לפני כמה וכמה חודשים ראיונות עם סטפן, המוח מאחורי אלססט הציפו את הרשת.
המסר שהוא דאג להעביר בכל ראיון הוא שהאלבום הבא של ההרכב הצרפתי אינו יהיה ברוח המטאל בכלל, ומאז כולנו אחוזי ציפייה.
גם הנושא של העולם שמעבר, שעד כה היה הקונספט של הלהקה לא יהיה מאפיין של האלבום החדש, אלא מקום מבטחים, שאפשר להמלט אליו מכל צרות היקום.
הם נסעו במיוחד לאיסלנד כדי להקליט את האלבום, וסיימו להקליט ולערוך באפריל, ואנחנו בקהל עדיין אחוזה ציפייה :)
בסוף 2013 הם יצאו למסע הופעות בארה"ב ועשו את המעשה המתבקש, וניגנו 2 שירים מתוך האלבום החדש, וכך דלף ליוטיוב השיר Délivrance באיכות לא מרשימה אבל עדיין אפשר לשמוע שהולך להיות אלבום מעולה ולא מאכזב כלל
בדצמבר שוחרר ליוטיוב באופן רישמי הסינגל Opale עם קליפ רשמי וצבעוני משהו.
בינואר שוחרר רשמית השיר Délivrance
דליברנס כבש אותי משמיעה ראשונה, הסיר דאגה מליבי שהאלבום יהיה חס וחסה הרבה פחות מעניין מקודמיו, הסאונד ההרמוני שהם חתרו אליו שם באיסלנד הושג ויצא שיר מעולה
השיר השני שדלף לרשת ושבה את ליבי הוא Voix Sereines, נסו לשמוע אותו כשאתם קמים בבוקר
לסיכום, יצא להם אלבום מצויין שרק לא-מטאליסטים יכולים להנות ממנו
ניתן לשמוע את האלבום במלואו בלינק הבא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה